<h1>ספר התרומות שער כ"ג</h1>
<h2>דף ג.</h2>
גרסינן בפ"ק דמציעאה [ז' ע"א] ת"ר שנים אדוקין בשטר. פירוש, המלוה והלוה היו אדוקין בשטר שכתוב בו שזה לוה מזה מנה. והמלוה אומר שלי הוא ונפל ממני. כלומר, ועדיין אינו פרוע. לוה אומר שלך הוא ופרעתיו לך, יתקיים השטר בחותמיו, דברי רבי. וקיימא לן כרבי. ואמר רב נחמן עלה במקוים כולי עלמא לא פליגי דיחלוקו, כי פליגי בשאינו מקויים, רבי סבר מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו, ואי מקיים ליה פלגי תרויהו בהדי הדדי ואי לא מקיים ליה לא פלגי תרויהו אלא כולה דלוה היא ולא שקיל מיניה אפילו פלגא, מ"ט חספא בעלמא הוא, דמאן קא משוי ליה שטרא לוה, הא קאמר דפריעא היא. וכתב הרב אלפסי ז"ל דהלכה כר'. והאי יחלוקו דאמרינן יחלוקו לדמי ולא לשטרא ממש, דאי לא תימא הכי הא דתנן שנים שהיו רוכבין על גבי בהמה חולקין דפלגו לה, בשלמא בהמה טהורה חזיא לבשרא, אלא בהמה טמאה אי פלגי לה אפסדוה, אלא ודאי לדמי, הכי נמי לדמי פלגי שטרא. ואם הוא חוב מנה פורע חמישים ומחזיק בחמשים. וכיון דקא מדמו דינא דשטר לדין משנתינו, מכל זה למדנו שדין שנים אוחזין בטלית ושנים אדוקין בשטר אחד הוא, ואם אדוקין בשטר המלוה והלוה, והלוה טוען פרעתיו וממני נפל, והמלוה אומר שלי הוא וממני נפל כשהוצאתיו להפרע ממנו, אם היה שטר שיכול לקימו זה ישבע שבועת המשנה שאין לו בה בדמים אלו פחות מחצין וזה ישבע שאין לו בדמים אלו פחות מחצין וישלם לוה מחצה. ואע"ג דאיכא נאמנות בשטר, דהא נפל. ואם אינו יכול לקיימו ישבע הלוה הסת שפרע ויפטר. וכן דעת הרב ר' משה ז"ל [מלוה פי"ד הי"ד]. ויש סברות אחרות שרוצים לומר דיחלוקו בלא שבועה כלל, דכיון דשבועת טלית איתא משום תקנתא, וכדר' יוחנן [ב"מ ג' ע"א] דאמר שלא יהא כל אחד תוקף, בטלית דשכיח תקון, בשטר דלא שכיח לא תקון. ויש לנו לברר ולדקדק הא דאמר ר' אלעזר מחלוקת בששניהם אדוקין בטופס או ששניהם אדוקין בתורף, אבל אחד אדוק בתופס ואחד אדוק בתורף זה נוטל תורף וזה נוטל תופס. ומקשינן בגמרא [ב"מ ז' ע"ב] טופס למה ליה, וכי לצור על פי צלוחיתו הוא צריך, ומתרץ דלדמי, דאמרינן הכי שטרא דאית ביה זמן כמה שוה ושטרא דלית ביה זמן כמה שוה, משום דשטרא דאית ביה זמן גבי ממשעבדי ודלית ביה זמן לא גבי ממשעבדי, ויהיב האיך ההוא דביני ביני. ור' יוחנן אמר לעולם חולקין. ומפרש בגמרא דר' יוחנן לא פליג עליה דר' אלעזר כלל, דקא מקשינן לעולם חולקין ואפילו זה אדוק בתורף וזה אדוק בטופס, ומפרק לא צריכא דקאי טופס בי מיצעי וכו'. והלכה כר' אלעזר בזה אדוק בטופס וזה אדוק בתורף, וכר' יוחנן בדקאי בי מיצעי.
<h2>דף ז.</h2>
גרסינן בפ"ק דמציעאה [ז' ע"א] ת"ר שנים אדוקין בשטר. פירוש, המלוה והלוה היו אדוקין בשטר שכתוב בו שזה לוה מזה מנה. והמלוה אומר שלי הוא ונפל ממני. כלומר, ועדיין אינו פרוע. לוה אומר שלך הוא ופרעתיו לך, יתקיים השטר בחותמיו, דברי רבי. וקיימא לן כרבי. ואמר רב נחמן עלה במקוים כולי עלמא לא פליגי דיחלוקו, כי פליגי בשאינו מקויים, רבי סבר מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו, ואי מקיים ליה פלגי תרויהו בהדי הדדי ואי לא מקיים ליה לא פלגי תרויהו אלא כולה דלוה היא ולא שקיל מיניה אפילו פלגא, מ"ט חספא בעלמא הוא, דמאן קא משוי ליה שטרא לוה, הא קאמר דפריעא היא. וכתב הרב אלפסי ז"ל דהלכה כר'. והאי יחלוקו דאמרינן יחלוקו לדמי ולא לשטרא ממש, דאי לא תימא הכי הא דתנן שנים שהיו רוכבין על גבי בהמה חולקין דפלגו לה, בשלמא בהמה טהורה חזיא לבשרא, אלא בהמה טמאה אי פלגי לה אפסדוה, אלא ודאי לדמי, הכי נמי לדמי פלגי שטרא. ואם הוא חוב מנה פורע חמישים ומחזיק בחמשים. וכיון דקא מדמו דינא דשטר לדין משנתינו, מכל זה למדנו שדין שנים אוחזין בטלית ושנים אדוקין בשטר אחד הוא, ואם אדוקין בשטר המלוה והלוה, והלוה טוען פרעתיו וממני נפל, והמלוה אומר שלי הוא וממני נפל כשהוצאתיו להפרע ממנו, אם היה שטר שיכול לקימו זה ישבע שבועת המשנה שאין לו בה בדמים אלו פחות מחצין וזה ישבע שאין לו בדמים אלו פחות מחצין וישלם לוה מחצה. ואע"ג דאיכא נאמנות בשטר, דהא נפל. ואם אינו יכול לקיימו ישבע הלוה הסת שפרע ויפטר. וכן דעת הרב ר' משה ז"ל [מלוה פי"ד הי"ד]. ויש סברות אחרות שרוצים לומר דיחלוקו בלא שבועה כלל, דכיון דשבועת טלית איתא משום תקנתא, וכדר' יוחנן [ב"מ ג' ע"א] דאמר שלא יהא כל אחד תוקף, בטלית דשכיח תקון, בשטר דלא שכיח לא תקון. ויש לנו לברר ולדקדק הא דאמר ר' אלעזר מחלוקת בששניהם אדוקין בטופס או ששניהם אדוקין בתורף, אבל אחד אדוק בתופס ואחד אדוק בתורף זה נוטל תורף וזה נוטל תופס. ומקשינן בגמרא [ב"מ ז' ע"ב] טופס למה ליה, וכי לצור על פי צלוחיתו הוא צריך, ומתרץ דלדמי, דאמרינן הכי שטרא דאית ביה זמן כמה שוה ושטרא דלית ביה זמן כמה שוה, משום דשטרא דאית ביה זמן גבי ממשעבדי ודלית ביה זמן לא גבי ממשעבדי, ויהיב האיך ההוא דביני ביני. ור' יוחנן אמר לעולם חולקין. ומפרש בגמרא דר' יוחנן לא פליג עליה דר' אלעזר כלל, דקא מקשינן לעולם חולקין ואפילו זה אדוק בתורף וזה אדוק בטופס, ומפרק לא צריכא דקאי טופס בי מיצעי וכו'. והלכה כר' אלעזר בזה אדוק בטופס וזה אדוק בתורף, וכר' יוחנן בדקאי בי מיצעי.
